הליך הגישור

הליך הגישור הוא הליך של דיון פתוח, חופשי וברוח טובה, היכול להימשך אף מספר ישיבות. בניגוד להליכים כגון בוררות, או הליכים משפטיים, יכול המגשר להיפגש עם צד בנפרד ולשמוע את דעתו. דברים הנאמרים למגשר נשמרים בחיסיון מוחלט, וישיבה במעמד אחד הצדדים היא דרך טובה לרדת לעומקם של הדברים, לחשוף מידע חסוי ועמדות שהיו מוסתרות, מבלי שיהיה חשש כי אלו ישמשו את הצד השני, אלא ישמשו רק את המגשר ככלי לקידום הסכסוך לקראת פתרונו.

לגישור פוטנציאל להגביר את שביעות הרצון של הצדדים, הן מתהליך יישוב הסכסוך והן מן הפתרון המהותי של הסכסוך.

הגברת השימוש בגישור עשויה לעודד ולקדם חברה סובלנית יותר, המכירה באפשרות ליישב את סכסוכיה מתוך הידברות והבנת צרכיו של הזולת.

הגישור הוא הליך גמיש

חשוב להדגיש שלהבדיל מהליך הבוררות, שהוא הליך משפטי ומחייב לכל דבר ועניין, הליך הגישור הוא הליך וולנטרי, וההתנהלות בו גמישה הרבה יותר מכל הליך משפטי. כיון שההתנהלות בגישור חסויה, ניתן להציע הצעות רבות ומגוונות, ולחזור מהן בלי פחד, וללא מחיר בעתיד. חשוב לזכור שכל עוד ההצעות הללו לא עולות על הכתב, ומאושרות בהסכמה על ידי שני הצדדים בבית המשפט, הן לא תחייבנה את הצדדים שהציעו אותן.

ניתן לפתוח בגישור בכל עת

הליך הגישור איננו הליך מקדמי למשפט. ניתן לפתוח הליך גישור לפני המשפט, בעת המשפט וגם לקראת פסק הדין. בית המשפט מעודד את הצדדים לנסות להגיע להסכמות על פני כפיית החלטתו על הצדדים, על כן, בכל רגע נתון, יכולים הצדדים לפנות להליך גישור אשר דוחה או מעכב את המשך המשפט.

 על המגשר

המגשר מביא לגישור את ניסיון חייו, ואת ניסיונו בתחום המקצועי ממנו הוא בא.

להבדיל משופט או בורר, למגשר אין סמכות להכריע בסכסוך. זו נותרת בידי הצדדים עצמם.

תוצאת הגישור מבוססת על הצרכים והאינטרסים של הצדדים ולאו דווקא על נורמות משפטיות.

על המגשר להיות ניטראלי ולנהוג בהליך הגישור ללא משוא פנים.

אחד הפחדים הגדולים ביותר של צדדים הנעזרים במגשר הוא בקשרים סמויים בינו לבין אחד מהצדדים. על פי כללי האתיקה חייב המגשר לחשוף את קשריו, היכרותו המוקדמת עם אחד הצדדים, ואינטרסים – אם יש לו, העלולים להעיב על האובייקטיביות שלו.

אתיקה מקצועית של המגשר 

על פי תקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993

-לנהוג בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.

-לסרב לקבל מינוי לגישור אם יש בינו ובין אחד הצדדים קשר, או חשד לניגוד עניינים.

-להעמיד את הצדדים על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור בסכסוך.

-לא להשתמש בכל מידע המגיע אליו במהלך הגישור לכל צורך שאינו קשור בגישור.

-לא לגלות כל מידע שהגיע אליו במהלך הגישור לכל צד שאינו קשור לגישור (וזאת לרבות בית משפט). רבים מפרשים סעיף זה כיוצר חיסיון למגשר, אם זה יוזמן לבית המשפט להעיד על שנתגלה לו במהלך הגישור. לזאת יש להוסיף כי לפי חוק בתי המשפט דברים שנמסרו במהלך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי.

-לא להעביר מצד אחד לשני מידע שנתגלה לו על ידי אותו צד, אם נדרש לשמור מידע זה בסוד.

-לא לייעץ לבעלי הדין בעניין מקצועי שאינו בתחום התמחותו ולא לתת חוות דעת מקצועית על שאלה שבמומחיות אף אם היא בתחום מומחיותו.

-לא להיות צד להסכם אליו יגיעו הצדדים ולא לקבל כל זכויות או חובות על פיו.

 הגישור בישראל עדיין ב"חיתולים", מדוע?

תנופת הגישור החלה לפני כ 10 שנים אולם עדיין רבים פונים לבית המשפט ואינם רואים את הגישור כחלופה העדיפה. רבים חושבים כי יש צורך  בפומביות שבבית המשפט ליצירת הד. לצדדים בסכסוך אין מספיק ידע בהליך הגישור בעקר אולי בגלל שאין מספיק סיפורי הצלחה על גישור בתקשורת. רבים מחפשים אחר צדק וחושבים כי ימצאו אותו רק בבית משפט.